ואולי לא היו הדברים מעולם...
עברו חמש שנים...
סיימתי לימודי קולנוע.
הייתי שותף לדירה 3 שנים עם ב בתל אביב.
ועכשיו אני שותף לדירה עם טמפר וכלבתו .
את ההוא... לא ראיתי מאז... ולאט לאט אני פחות ופחות חושב עליו.
עדיין יש רגעים שהוא עולה במחשבותי זכרונות עם חיוך..שמיד מתחלפים בדמעה של אכזבה.
ואולי
כבר צריך לפתוח דף חדש
כי אני מרגיש תקוע. תקוע בעבר במערבולת של רגש מטופש. אכזבה וחוסר אמונה באנשים. מצחיק שדווקא ההבנה שלהיות תקוע בעבר מגיעה דווקא על דפים אלו שמרכזים את העבר ובעצמם הפכו להיות כבר לא טרנדיים.. מה שהיום אומרים פאסה קומפוזה.
עבר הווה
כבר שלוש שנים שאני עובד בחברה שעוסקת בתחום.
בהתחלה היה נחמד ומאתגר ומעניין.
לאחרונה זה פשוט הפך להיות הרגל..
רגעים של מעצבן. לא מעניין. ומה עכשיו..
אז מה עכשיו בעצם.
להתקדם? לעזוב ולצאת להפקות גדולות?
ובתור מה.. מה אעשה שם.
ומי מבטיח שאהנה מזה... או שאפילו אצליח להתקיים על בסיס לחם מים שכר דירה.
ומה עכשיו בעצם.
עדיין לא מצאתי את האחד
נרשמתי לאפליקציות
עשיתי סטוצים
ואני לא מצליח להתפקס.
כשכבר יש מישהו שמוצא חן בעיני ... מסתבר שהוא סטרייט... או צעיר מדי באופן חוקי חברתי.
ומה עכשיו בעצם.
קניתי אוטו צהוב
יגיע עוד כמה ימים
זה מסתדר לי ממש טוב
אבל אולי זה לא מתאים
עולה לי מחשבה חוזרת על עצמה
אולי לפני 14 שנה היתי צריך להעלם
אולי זה היה התאריך שלי והרופאים שינו אותו
ולכן נוצר פרדוקס קיומי ואולי בגלל זה אני לא מוצא את עצמי בחיים ולא משתכנע מההווה. כי הוא לא היה צריך לקרות.. ואני פשוט גלגל שיניים מיותר וחורק. שן חורגת.
והמצב הבלתי קיומי הזה כמו הסרטן שהיה בתוספתן.. והתוספתן שהיה מיותר .
מרגיש מיותר
הצלחתי באיזה אופן לשכנע את עצמי לשכנע אחרים להסתמך עלי כשבתכלס.. יכולים להסתדר בלעדי.. כמו כל אדם אחר בעולם... יהיו כמה שיצטערו.. אבל אחרי זמן מה.. זה יהיה כאילו לא הייתי ... הקיום שלי לא משפיע על אף אחד. לא על החיים ולא על הכוכבים. לא על אפקט החממה ולא על מצב החסה בשטחים.
ומה עכשיו בעצם.
הפסקתי לאכל בעלי חיים. יוני 2014 צמחוני. יוני 2015 טבעוני.
ועכשיו.. עולות בי תהיות .. אם גם ככה אני חסר חשיבות... מה זה משנה מה אני אוכל...
בא לי חביתה
בא לי נקניקיות
בא לי בורקס גבינה
בא לי סטייק מדמם
כבד עוף חצי צלוי עם טעם של עוד
אז מה אם בא לי...
בא לי גם את ההוא מהעבודה אבל הוא לא בעיניין. העולם לא יקבל את זה גם אם הוא היה בעיניין...
ומה עכשיו בעצם
אני יושב על ספסל בגינה
ערב.. חשוך... אני והכלבה של טמפר
ופתאום החלטתי לכתוב.
מתגעגע לרגעים שהיה לי התפרצות רגשות כזו
וההקלה של הסיום
כמו חזרה מהים
חוזר לכתוב
חוזר לבלוג
אוהב
אני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
