פה קבור הכלב, פה קבור הכלב, זהו עצם העניין, לא, זה העצם של הכלב, 'בל הכלב מת מזמן, טוב זה עצם העניין

לא, הכלב שלי לא מת......[אמן]

הוא סתם נעלם

אף אחד לא יודע איפה הוא

ארבעה ימים ואני נישברת

היה טיול שנתי

היה סביר

הטיול עצמו המסלולים וזה היה דווקא סבבה

האנשים דווקא פחות........

כשהיינו באכסניה והלכנו לישון התעוררתי כזאת יקיצה באמצע הלילה והתחלתי לבכות

כזה בשקט....בלי התייפחויות.....סתם דמעות וכל הכרית שלי נירטבה

אז נירגעתי ונירדמתי מהר

חשבתי עליו כ"כ הרבה......אני כ"כ אוהבת אותו ]]= אני אפילו בוכה עכשיו כשאני כותבת את זה

זה קשה לי

המשפט שהבהיר לי הכל היה "אם הוא לא חוזר עד סוף החודש, ניקח כלב חדש"

........מה, הוא לא יחזור? אני לא אראה אותו יותר? אני לא אלך איתו לטיולים ב-4? אני לא אשחק איתו יותר?

אני לא אחבק אותו בלילה כשהוא בוכה? מי ידאג לו כמוני? מי יאהב אותו כמוני?

איך זה קרה בכלל? למה זה קרה....?

גם באכסניה ישבתי לי על ספסל והלחלטתי שאני אוציא הכל אז התחלתי לבכות וזה התגבר.....אז טניה שמעה אותי

וישבה לידי [= זה עודד אותי....היא דיברה איתי...... ואז שתי זיניקיות הגיעו..... שמחות ומסטולות......איכשהו זה עודד אותי איך שהן היו שמחות.....[לא קשור, אבל הם ידעו את השם שלי.....איך?]........אקיצר למלא אנשים היה אכפת.....אבל זה לא מחזיר אותו אלי....נכון?

אוי טיפש שכמותו........

מצד אחד אני עצובה עליו אבל מצד שני יש צד כזה שנותן לי להיות באיזשהו מקום.......רגועה.....זה מוזר כי אני בוכה וזה אבל בתוך תוכי אני יודעת שהוא יחזור.....[?] האם זאת רק אשליה?

אל תגידו "אני ממש מבין\ה אותך" וואוו אתם לא.....איך אתם יודעים איך אני מרגישה? הכרתם את טומי? לא הכרתם......אפילו  לא בקטנה........

הינה תמונה שלו:

]]'= תחזור כבר הביתה מטומטם!!!!!!!

אני כ"כ מתגעגעת.....אני לא רוצה כלב חדש.....אני רוצה אותו.....את טומי שלי.....

אני מכירה אותו מגיל חודש.....הוא היה כ"כ קטן וחסר ישע......]]= אני ניזכרת איך הוא היה בוכה בלילות....ואיך הוא היה מתפרע........כמו עכשיו.....

כמה דמעות....ורק בגלל כלב אחד........

אז איפה הכלב?

נ!ל*

יש עריכה למטה שימו 3>