רק אתמול בלילה כשדיברתי על זה, רק כשהעזתי להוציא את זה מהפה

ורק לפני כמה ימים כשיצאתי מהמקלחת ובכיתי שעות

פתאום זה יצא, פתאום זה קיים, פתאום זה מציאות,

"כי כשאין לך מה לעשות..ואתה עומד בחוסר אונים ורואה את הדבר הזה נחתך, ונחתך ונחתך ונחתך עד שזה מגיע לנקודה שאין כבר דרך להציל את זה, שהכל נהיה חלקים מפוזרים של זכרונות חצי שמחים..כשאין בסיס כי ראית אותו נפצע ואחרי כל מה שעשית כדי להחזיר את זה לא הצלחת, פתאום אתה מבין. אתה מבין שזהו. עכשיו זה כבר נגמר. ופשוט די."

'לא יכולתי להציל אותך

אני מת לחבק אותך עכשיו
למרות שאת זו שהלכה
לא אני זה שברח
לא יכולתי להציל אותך

לא יכולתי להציל אותך

מעגל אחד נסגר ומעגל נפתח

ולא יכולתי להציל אותך'

3>