מה המצב בלוג?
אתה מרגיש כמו פריט מהעבר ששכחתי ממנו, ופתאום הופיע לי בדרך
אני נשבע שאפילו לא הייתי בטוח שאזכור את המשתמש והסיסמא
הזוי. ועם כמה שזה הזוי, משהו בי רצה לכתוב כאן

מה הולך איתי היום?
עברתי לתל אביב. אני אנימטור ויוצר עצמאי.
אין לי זוגיות. אני כל פעם מוותר על הרעיון שתהיה ונתקל באיזה בחור שטיפה מערער לי את זה, וכן הלאה.
סה״כ בן 25 טרי וחי את החיים כרווק מהולל
אפילו עליתי קצת במשקל ואני כבר חי בשלום עם הנותנים החיצוניים, משהו שלא חשבתי שאני אצליח להשיג בגילגול הזה.
נשמע מהמם נכון? זה גם היה יכול להיות מהמם. אבל אני קצת מפחד מהבחור שהפכתי להיות.
או שהפסיק להיות לי נח בנעליים של עצמי.
אני מניח שזה בגלל שאני צריך לגדול, והכלוב שבניתי לעצמי לא מאפשר לי.
נשאבתי לבטלה ולדיכאון. אני כרגע סותם את החורים האלה עם כמה הנאות ריגעיות.
אז החלטתי לעשות צעד- ושבור את הביצה הנוחה שלי. (אני נותן לעצמי המוןןןןן קרדיט על זה)

ו...אני עוזב את תל אביב, לבנתיים.
איך אפשר להיות הומו, לעזוב את העיר הזאת ובכל זאת להיות כל כך שלם?!
אני חושב שחוויתי יותר ממנה. הרעשים בראש ובעיר מתגברים ואני קצת מתחיל להשתגע.
תל אביב תואמת את איך שאני רואה את wonderland. בצבעים, הריחות, הדמויות וכל שאר המגזמויות.
ואני צריך שקט בראש. אני מרגיש תשוקה לצייר, ובכל זאת בחדר ובשולחן שאני יושב בהם עכשיו המוזה תקועה.
יותר מידי מנות של לבד כנראה. ואני גם לא כל כך יכול להרשות לעצמי דירה ב3300 שקל עכשיו.

אני מתבלט אם להטיף לעצמי על זה שנכשלתי בזה שעברתי לכאן.
לפני שעברתי לכאן חברים אמרו לי שכל מי שעובר לכאן עם חלומות חוטף, וחוטף לא נעים. אבל זה הכרחי וככה מתבגרים.
וכן הם צדקו. חטפתי וזה היה לא נעים. אבל גם חלק מהבעיות והדברים התעצבו. קיבלו צורה שאפשר להבין יותר.
בטח מה שהיה כאן היה הכרחי, ואני יוצא עם כל כך הרבה השראה מהעיר הזאת.
אז למה נס ציונה?
כי אני רוצה להחיות את היוצר שבי שוב, ושם שכחתי אותו.

אני פתאום קולט שאת הבלוג הזה פתחתי בגיל 15, והיום אני בן 25.
אלוף אני! הלוואי שנעבור שוב דרך דומה, רק מעודכנת.
לילה טוב?