אחרי ששמעתי את ה"אני מאמין" של טרבלינקה, החלטתי שאני עושה את זה.

הרבה זמן חשבתי אם כן או לא, הרבה ימים, לילות, מחשבות....

ויומיים של פיתחון, ואני מאמין אחד של טרבלינקה, גרמו לי לעשות את הצעד הזה.

אני לא אומרת שזה לא קשה, אבל אני גם לא מוצאת שום תועלת כבר בבלוג.

ועם הזמן, לאט לאט, קצת אחרי שהוא גם עזר, (ועוד איך עזר), הצליח לבצע את זממו ולאטום אותי באיטיות.

אז החלטתי שזהו,

מיציתי.

באמת מיציתי.

אז נסגור את זה ב-2 מילים:

                                 הבלוג נסגר.

ועוד משהו,(אני מרגישה כאילו אני באיזה טקס, אבל באמת), אני רוצה להודות למי שעזר לי, ועם רובכם אני נמצאת בקשר די מחזק ויציב, ומי שלא, יודע איפה למצוא אותי - תודה.

:)

-יופ7-

נ.ב. לרפואתם: הניה חיה בת נענא, עדינה עדי בת לאה, לאה ריטה בת פורטונה, עמית בן ריטה, אליהו בן אורלי, ולאמא של מאור.

"אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח

ואף על פי שיתמהמה

אם כל זה אחכה לו

בכל יום שיבוא."