אחרי שמונה חודשים של תיזוזים וטרטורים בין שולחנות, החלטתי לשבור את
הכלים ולהתפטר מהמסעדה בה עבדתי בתור מלצר. הגיעו מים, סודה ולימונדה (בעסקיות
צהריים למחזיקי תן-ביס וקופון-פון) עד נפש!
נכון שאפילו בגלאפגוס קשה למצוא עבודה כל כך טובה- בקצה הרחוב, 4 שעות
בצהריים, אוכל וטיפים. אבל בואו נגיד שלעבוד עם בוסים בוכריים זה משהו שרק סודנים
וערבים יכולים לשרוד.
דוגמא לכמה שהבוס שלי מוזר- למרות ההתפטרות המוצהרת שלי, הוא עדיין
מתקשר אליי לשבץ אותי למשמרות. אני אומר לו שאני עסוק, למרות שאני סתם יושב בבית
במזגן ומגרד במקומות אינטימיים. לא יודע מה הסיפור שלו. או שהוא נקשר אליי יותר
מדי, או שהתפטרות של
מלצר ממסעדה לא תקפה אם המלצר לא מוריד את הסינר מהמותניים, משליך אותו על הרצפה בהפגנתיות
וצועק "I quit".
תקופת החגים זה עיתוי מושלם להתפטר בו, כי בחגים כל בני המשפחה בבית
ואין רגע דל.
ובכל זאת, כשבאחת הלילות מצאתי את עצמי יושב ורואה עם סבתא פסטיבל
מספרי סיפורים בטלוויזיה, הבנתי שאולי הגיע הזמן למצוא קצת חיים.
אחותי, חסרת חיים גם היא, טחנה בשבוע האחרון את הסרט
"מולאן" בכל יום פעמיים ביום(!), הילדה השתגעה. גם לחוסר חיים צריך
להיות גבולות.
*************
"תקשיב, חזקוש", שמוליק פתח בנימה של שיחה רצינית העומדת
לשנות את חיי.
"אם אתה גם ככה יושב בבית ולא עושה שום דבר עם החיים שלך",
ידעתי שמדובר בשיחה רצינית! –"אולי תצטרף להרכב שלי ותעשה קצת כסף?"
שמוליק הוא זמר וחזן מקצועי ומוכשר. בחודש האחרון הוא טס עם ההרכב
הווקאלי שלו לגרמניה, כדי להתחזן ולהופיע שם בימים הנוראים.
לכבוד שמחת תורה, הזמינו אותם להתחזן ולהופיע בהקפות בבית כנסת תל
אביבי. כמובן שלא כל חברי ההרכב יכולים להגיע לחג שלם לתל אביב, אז החלטתי לחבור
אליהם ולקבל כסף תמורת הופעה קטנה בשבת. מה כבר יכול להיות.
היו כמה בעיות עם כל העסק הזה. את חלקם ידענו מראש ואת חלקם שמוליק
גילה רק בדרך לבית הכנסת בערב החג:
-אני לא זמר.
-אני לא מכיר את התפקידים.
- אין לי חגורה ונעלי שבת.
- באופן כללי, אני נראה ונשמע כמו אחד שהם מצאו ברחוב.
למרות הבעיות הטכניות, אפשר להגיד שהאירוע נחל הצלחה בינונית פלוס,
בעיקר לאור העובדה שהקהל לא מוזיקלי בעליל והוא היה שתוי בזמן ההקפות ובחלקים
מסוימים של התפילות.
רגע שפל מיוחד: בקטע שיא של סיום שיר בו היינו אמורים לתת תו סיום ב-3
קולות, נכנסתי בטון לא קשור לכלום, ואחד מחברי ההרכב השתיק אותי תוך שנייה בעזרת
זליגה מדויקת שכבר מזמן לא קיבלתי כמוה.
_________________________________________________________________________________________________________
גם יוסי החליט שלאור חוסר המעש שלי, הוא לוקח אותי ב-8 וחצי לפנות
בוקר אל נחל חלילים אל הלפיטה ליד ירושלים. לא היו לי הרבה ברירות:
_________________________________________________________________________________________________________
הצעת חוק:
אם יש שלט חוצות שמככבות עליו עדי הימלבלוי, דון לני גבאי, לימור
אטיאס ועוד שלל דוגמניות, יהיה אסור לכתוב עליו "רק לילדי הוט". או
שיכתבו "רק לילדי, למתבגרים המחוצ'קנים ולאבות הממורמרים של הוט" או
שיכתבו פשוט "הוט".
__________________________________________________________________________
שמתי לב שאין בשפה העברית דרך תקנית ולא על דרך השלילה כדי לתאר מישהו
שהוא "לא פראייר", "לא רואה בעיניים" ו"לא דופק
חשבון".
סבבה, הבנתי מה הוא לא. אבל מה הוא כן, ראבק?! מה הוא כן???
(ולא, יוסי, "עומד על שלו" זה אשכנזי מדי, צריך למצוא תיאור
אחר).
__________________________________________________________________________
-ניסיתי לקבוע עם עמית ללמוד תורה בסוכה בערב הושענא רבה.
עמית: "בוא נקבע בין 3 ל-5 בלילה"
אני: "לא טוב, אלו בדיוק השעות בהן אני מסיים את ספר תהילים
בכותל אחרי שאני מעביר שיעור בקצות במרכז הרב".
-אבא: "יש לי שם לבתי השימוש שלוקחים ממך כסף בשביל להשתמש בהם:
שירותי גבייה."
אני: "שירותי גבייה- מחזיקים אותך בביצים".
-גופן: "גם לי היו פעם חלומות"
אני: "ומה קרה להם?"
גופן: "גרושתי עיקלה לי אותם".
-קרני: "יש יומולדת לאחיינית שלי, אז נראה לי שנוכל להיפגש באזור
9"
אני: "ואצלי יש יומולדת לחברה של אמא והיא לוקחת את כל המשפחה
למסעדה, אז נראה לי שנוכל להיפגש באזור 10"
קרני: "כן? אז אצלי מבקר מלך מרוקו, אז נראה לי שנוכל להיפגש
באזור 11".
**************
ועכשיו ברצינות
אחרי החגים שמח, קושטי אחרים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
