"מקסימום ניפגש בלינקולן כמו בפעם
שעברה", ניצן אמר לי ונתן לי כיף.
"לינקולן?", מיכאל הופתע, "מה, אתם משחקים
סנוקר?!"
"בטח", עניתי לו ושלפתי את כרטיס החבר שלי ממועדון
בלינקולן, "מה, חשבת שדתיים לא משחקים סנוקר?"
"אתה יודע שהוא זה שהביא אותי ללמוד פה?", ניצן התרברב
בפניי מיכאל על כמה שאני חבר טוב.
"אתה יודע שניצן הוא זה שהשתין ביחד איתי במשרד של המפקדת
שלנו?", התרברבתי בפני מיכאל על כמה שניצן הוא חבר טוב.
"איך הוא הביא אותך לפה?", מיכאל התפלא, "אתה הרי
התחלת ללמוד פה לפניו"
"כי הוא השתחרר לפני", הסברתי למיכאל, "והוא כל היום
ישב בבית ועישן ג'ויינט ולא עשה כלום עם החיים שלו, אז אמרתי לו? עזוב אותך, לך
ללמוד ב-ACC, גם אני אלמד שם
כשאשתחרר."
"טוב אני צריך לזוז", מיכאל פנה אל המסדרון, "אבל
ברצינות, בפעם הבאה שאתם בלינקולן תקראו לי ונעשה משחק".
"סגור", אמרנו.
אגב, מיכאל זה מנהל מגמת הקופירייטינג ב-ACC. נראה לי שבכל מקום אחר ועם כל מנהל מגמה אחר בחיים לא היינו מנהלים
שיחה כזאת, אבל ב-ACC הכל מותר, גם לעשות כאלה
פרסומות ל"פרימור" ול"הולמס-פלייס":
_________________________________________________________________________________
אני יודע שכבר מיצו את כל הבדיחות על ביבי והגלידות, אבל הנה עוד כמה,
ככה לפני שהנושא נמס לנו בין הידיים:
לקראת חלוקת התיקים לקואליציה, ביבי החליט לצ'פר כל אחד בגלידה.
לשר התחבורה הוא נתן ארטיק רמזור.
לשר הביטחון הוא נתן טיל(ונ)ים.
למירי רגב הוא נתן גלידה טובה ומשובחה (מותר להגיד משובחה, שאלנו את
אבשלום קור).
לשר השיכון והבינוי הוא נתן הכי הרבה גלידות, כדי שיוכל להקפיא את
הבנייה בהתנחלויות.
לשמעון פרס הוא לא נתן גלידה, אבל הוא לקח בכל זאת.
לאובאמה הוא פרגן עם ארטיק שוקו-שוקו.
_________________________________________________________________________
מקרים מלוכלכים נוספים שעלולים להיווצר ב-THE VOICE:
-לוחם ששר "חכי לי שאחזור" או "כאב של לוחמים".
-שמנה ששרה "מלאת אהבה".
-מכוערת ששרה "לא כל כך יפה".
-משוגעת ששרה "כולם יודעים שאני קצת משוגעת".
-סודני ששר "הייתי יורד בתחנה הישנה והיא היתה לי מדינה
אחרת".
-הומלס ששר "חדר משלי", "אין כמו בבית" או
"אדם בתוך עצמו הוא גר".
-פדופיל ששר "אני רואה אותך בדרך לגימנסיה".
-נרקיסיסט ששר "אין לי אהבה".
-יתום ששר "אבא" או "אמא יקרה".
-גמד ששר "משהו קטן וטוב".
-מאני-דיפרסיבי ששר "מה זה קרה לי, טוב לי או רע לי".
-קלסטרופוב ששר "מעליות".
-היפוכונדר ששר "חולה עלייך" או "דוקטור, תציל
אותי".
-חולה לב ששר "נגעת לי בלב" או "זה רק הלב שכואב
לך".
-חולה במחלה סופנית ששר "מחר, תמיד נשאר מחר" או
"עניין של זמן".
-ניצול שואה ששר "זמן של מספרים".
-עיוור ששר "לא יכול להוריד ממך את העיניים".
-נכה ששר "לרוץ מהר" או "ללכת אל ללכת מ ללכת כי כולם
הולכים".
-חרש ששר "לא בא לי לשמוע".
-אילם ששר... סתם, לא יכול להיות אילם ששר. אבל אם היה יכול להיות-
היו מעבירים אותו לשלב הבא בלי לחשוב פעמיים!
_________________________________________________________________________
אתמול קיבלתי הודעה ממספר לא מוכר "עבודה בתור נהג באזור הנמל
ראיון מחר או מכירות בעזריאלי?"
לא הבנתי מי זה, אבל זכרתי שלאחרונה הפלאפון עשה לי בעיות, אז חשבתי
שנמחק לי מהזיכרונות המספר של אותו אחד שמתייעץ איתי על איזו עבודה כדאי לו ללכת.
החזרתי לו תשובה "נהג באזור הנמל, מי זה?", וכעבור כמה דקות
קיבלתי שיחה טלפון מאיזו טלפנית שאמרה לי "שלום, אנחנו חוזרים אליך בקשר
לעבודה שחיפשתי... אני מבינה שאתה מעוניין במשרה של הנהג?!".
מה לעזאזל?! חשבתי שמיצינו את שיטת ה-SMSים במסע הבחירות של שלי יחימוביץ'! מה זה הדבר הזה?!
מה השלב הבא? אני אקבל SMS "ער?" ממספר לא מזוהה, אחזיר לו "כן, מי זה?"
ואז תחזור אליי טלפנית ממעבדת שינה בקשר לנדודיי השינה שלי?!
ואפרופו נדודי שינה, מכירים את הפסוק במגילה "בלילה ההוא נדדה
שנת המלך"?
_________________________________________________________________________
-קרני: "כמה זה קשה מ-1 עד 10?"
אני: "קשה להגדיר את זה במספרים"
קרני: "אז כמה זה קשה מ-א' עד י'?"
-אני: "בואנה, יש מצב שהם בדרך לעשות פיגוע?"
קרני: "איזה קטע אם הם יעשו פיגוע ואנחנו שותפים לפיגוע כי
כיוונו אותם בדרך!"
אני: "זה לא קטע, זה רע!"
קרני: "זה קטע רע, אבל עדיין קטע."
-אני: "בואנה, כל שחקני התאטרון מתים עכשיו"
קרני: "זה טרנד... אל תדאג, עוד מעט הטרנד הזה יעבור ואז
מוזיקאים יחזרו למות"
~כעבור כמה ימים~
קרני: "זרקתי קשקוש מתוך עייפות והרגתי את שמוליק קראוס"
אני: "שומר פיו ולשונות שומר מצרות נפשו... רוצח!"
**************
ועכשיו ברצינות
המשך שבוע נעים, צום קל וחג שמח, היפוכונדר! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
