בזמן האחרון אני חושב יותר מדי.
באמת, אולי הגיע הזמן שאני אפעיל קצת את התאים האפורים במח שלי, אבל
כמה אפשר לחשוב?! לחשוב זה מעייף!
העבודות ושיעורי הבית שאני מקבל בקורס הקופי מוציאים ממני את כל פרץ
היצירתיות שלי, אבל עם זאת גם ממקדים אותה מאוד במטרה. כשאתה עובד על רעיון
פרסומי, אתה צריך להיות מאוד יצירתי ואומנותי. אבל בניגוד לאומנות גרידא כמו כתיבת
שיר או סיפור או פוסט, הרעיונאות פרסומית יש חוקים, ואתה לא יכול לכתוב סתם דברים
שיראו טוב, אתה צריך שזה גם יראה טוב, גם יהיה מעניין וגם יעביר את המסר המדויק
והספציפי שאתה אמור להעביר. אם אין לך את כולם ביחד- היצירה יכולה ללכת לפח. וזו
הסיבה שאני בזמן האחרון חושב כל כך הרבה.
זה לא קל לחשוב כל כך הרבה, בטח לא כחייל משוחרר ש-3 שנים לא ממש חשב.
רוב המחשבות שלי היו על איך להכניס את השנ"צ והביקור בשק"ם\עקיצת אוכל
מהמטבח תוך כדי העבודות היומיות\שבועיות שלי.
המקרים היחידים בהם הייתי באמת צריך לחשוב ולהיות יצירתי בשירות הצבאי
שלי היו במקרים שמעולם לא סיפרתי, אבל אולי הגיע הזמן שאספר עליהם:
**********************
בצבא גיליתי פרט מאוד חשוב על עצמי- אני איש מודיעין מצוין! ובכלל
הייתי חובש בחייל האוויר, ככה שזה ממש בזבוז מבחינת הצבא. עם הזמן הבנתי שיש לי כישרון מדהים במציאת אנשים
או מידע על אנשים, בעזרת פעולות ריגול בשטח או במחשבים.
כחובש במרפאה של אחד הבסיסים הכי גדולים בארץ (כ-5,000 איש), אני בין
היחידים שבאמת נחשף לכולם ורואה בכל יום פרצופים חדשים. תמיד היה לי פטיש כזה
לנסות לזכור ולהתיידד עם כולם, אבל הקטע הזה קיבל תפנית כשליאור הצטרף למרפאה
והבנתי שמדובר בסוטה לא קטן שמחפש להוסיף לפייסבוק כמה שיותר בלונדיניות, או לא
בחורות יפות, או סתם בחורות, או סתם.
הוא היה שואל אותי מי זו ההיא שדיברתי איתה והייתי עונה לו את השם שלה
והוא היה מוסיף לפייסבוק. ואם הייתי עונה לו "לא יודע, היא היתה אצלי בחדר
טיפולים", ומיד אחרי שהוא היה עונה "הייתי מטפל בה!" עם ריר נוטף
הוא היה נוזף בי "זה חוסר אחריות שאתה לא זוכר את השם שלה!" ואז היה
שולף את הפלאפון שלו ומראה לי רשימה של כל הבחורות היפות שעברו אצלו בחדר הטיפולים
באותו יום.
אחרי שהזדעזעתי בפעמים הראשונות, החלטתי למתן אותו קצת, והסברתי לו
שאי אפשר להוסיף כל אחת לפייסבוק. אם אתה רוצה שהיא תאשר אותך, או שיצא לך בכלל
משהו מזה שהכרת אותה, אתה צריך באמת להכיר אותה, ובשביל זה אתה צריך "לפתוח איתה
קומבינה" (מושג שלקחנו מהשפה של מנש שהמשמעות שלו זה "להתחיל איתה איזשהו
קשר של הכרות").
לאט לאט, עם עבודות המודיעין שעשינו, התחלנו להכיר את כל הבנות בבסיס.
היתרון שלנו היה בכך שכל חייל בבסיס מגיע למרפאה מתישהו, גם החיילים החדשים בבסיס
צריכים לעבור קליטה במרפאה, ויש לנו תוכנה רפואית ופייסבוק בלפטופ של מנש, וכך גם
מאחורי הקלעים אנחנו יכולים לשלוט במה שקורה. חיילת יפה יושבת לתומה בתור לבדיקות
דם, אנחנו מחכים שהיא תכנס למעבדה, ברגע שהיא נכנסת למעבדה אני נכנס למעבדה כדי
לבקש מאלינה (הלבורנטית) איזה משהו מטומטם, על הדרך מעיף מבט חטוף ביומן הבדיקות
של אלינה ורואה את השם של החיילת ומאיפה היא בבסיס, מיד יוצא מהמעבדה, הולך לחדר שלנו,
שם ליאור מוכן מבעוד מועד עם הלפטופ של מנש, ואני אומר לו "קוראים לה דניאלה
שטובי, היא מהגף של יוסי סוויסה, חפש בחברים שלו, בדוק יש לו אותה!"
עד מהרה השמועה עשתה לה כנפיים ברחבי הבסיס, וחיילים מרחבי הבסיס היו
יוצרים קשרים עם ליאור ואיתי כדי לקבל מידע על בנות שראו בבסיס.
מכירים את "פוקדע" מפוקימון? זה מכשיר כזה שאש (גיבור
הסדרה) היה מסתובב איתו, ובכל פעם שהיה רואה פוקימון לא מזוהה, אש היה פותח את
הפוקדע שלו, וזה היה נותן לו מידע אודות אותו פוקימון. אז "פוקדע" היה
הכינוי של ליאור ושלי. אנחנו יודעים הכל על כל האנשים (ובעיקר על הנשים) בבסיס,
ומי שרוצה מידע- מגיע אלינו לקבל אותו.
תביאו לנו אוכל, תביאו לנו כוסות חמות מהאפסנאות, אנחנו נארגן לכם את
המידע על הבלונדינית החדשה ממשרד היח"צ של הבסיס. זה נהנה וזה לא חסר,
ולבלונדינית אין מושג איזה משא ומתן מתנהל עליה מאחורי גבה.
הבנתי שאנחנו באמת מוכשרים בזה, כשיום אחד סיס (אחד התוקפים החזקים של
הבסיס שבאמת עושה שימוש עם המידע שנותנים לו על בחורות) שלח לנו הודעה "יש
שתי צעירות בתחזוקה, מצפה לקבל פרטים". לא נתן שמות, לא נתן תיאור, וקצה החוט
היחיד שלנו היה שהן מתחזוקה, שזה גף של אלף איש.
כעבור יומיים הצלחתי להגיע למצוא פינה פרוצה, זימנתי את שתיהן לבדיקות
שמיעה במרפאה, שיבצתי את ליאור בחדר בדיקות השמיעה ואת עצמי כסדרן וזייפתי תור
ארוך, כדי שיוכלו להתמהמה הרבה זמן בתור ואוכל לתחקר אותן, במסווה של שיחה
ידידותית בין חובש במרפאה לחיילות צעירות בבסיס שלא מבינות כלום מהחיים שלהן.
תוך שעה סיס קיבל דיווח סקאווט מלא עם שמות מלאים, ערים, גילאים,
תאריכי גיוס, סטטוס ומקצוע של ההורים (הן ממש זרמו בשיחה).
עם הזמן, ליאור ואני הגענו אל מיצוי היכולות שלנו במודיעין התוך
בסיסי, והתחלנו להרחיב את אופקינו לכיוון חיילות שמגיעות רק מדי פעם לבסיס,
להשתלמויות, קורסים, סיפוחים וכד'.
אני זוכר יום אחד שהיתה לנו במרפאה ביקורת מקרפ"ר (מפקדת קצין
הרפואה הראשי) שזה משהו שקורה פעם באיזה 3-4 שנים. כולם כססו ציפורניים לקראת
הביקורת, נערכו אליה חודשים מראש והיו בלחץ אטומי לפניה ובמהלכה. רק ליאור ואני
התעניינו בעיקר בקצינה הצעירה שהתלוותה אל משלחת קציני ונגדי הביקורת המנוסים.
ראיתי על ההתנהלות שלה שהיא צעירה, והבנתי שכנראה רק לאחרונה היא
סיימה קורס קצינים במסגרת קציני ארגון רפואה, מה שאומר שאולי היא היתה הקורס
הקצינים ביחד עם איזו חובשת אחת שראיתי לא מזמן בתל השומר וזכרתי שהיא חברה של
איזו משהי שהיתה בקורס מקביל איתי בבה"ד 10.
נכנסתי אל ההיא מבה"ד 10, חיפשתי בחברים שלה את ההיא שסיימה לא
מזמן קצונה, מצאתי אותה, וחיפשתי בחברים שלה מישהי שמתאימה לתיאור של הקצינה שעושה
לנו את הביקורת. תוך רבע שעה היה לי דף פייסבוק עם כל הפרטים. מה נעשה עם זה? מה
אכפת לי! אני בעיקר התעניינתי בתהליך הבילוש והמודיעין.
שיא השיאים היה לדעתי כשנשלחנו, ליאור ואני, לקורס "חובשים
תעופתי" בירפ"א. סוף כל סוף אנחנו במקום שהוא מחוץ לזירה הטבעית שלנו.
לא עוד חובשי מרפאה שמכירים כל בנאדם בבסיס ומצוידים בלפטופ ובתוכנה צה"לית
עם מידע מסווג. מעכשיו אנחנו שני קורסיסטים בתוך בסיס שאנחנו לא מכירים. המטרה של
ליאור: למצוא את הבלונדיניות הנחשקות של הבסיס. המטרה שלי: להוסיף קצת פלפל בזמן
הדחוק שיש לנו בתוך הקורס.
עד מהרה קיבלנו דיווחים מזכרי הבסיס על גף מסוים בבסיס שבו נמצאות כמה
דוגמניות עוצרות נשימה, בלונדיניות, מדהימות, בדיוק כמו שליאור אוהב אותן (עם
דופק).
ראיתי את אחת מהן בחדר האוכל מדברת על מאור כהן, אז עברתי לידה
ו"במקרה" זמזמתי שיר שלו. היא מיד התלהבה ופנתה אליי וככה "פתחתי
קומבינה" עם אחת מהן, שזה פתח לקומבינה עם כולן.
באחד הימים של הקורס היה לנו מבחן על הבוקר. ליאור ואני סיימנו
ראשונים (ספק אם בגלל שאנחנו כי חכמים וספק אם בגלל שהיינו להוטים לצאת למצבע
הבילוש) והיתה לנו שעה פנויה ללכת לבדוק את הגף ההוא.
הגענו למקום וגילינו את כל הדוגמניות. הן היו באמצע היום, באמצע
העבודה ואין לנו שום קשר אליהן. אין סיכוי למצוא ככה מידע.
"עזוב את הכל", אמרתי לליאור, "יש לי רעיון
גדול!".
בכניסה לגף שלהן היה לוח שעליו מודבקים ציורי בלונים עם שמות ותאריכי
ימי הולדת של כל בנות המחלקה. תמונה אחת הפלאפון ויש לנו רשימה שמית, עליה אפשר
לעבור בחברים בפייסבוק של ההיא שאוהבת את מאור כהן.
אחרי מעקב קצרצר, לליאור ולי היתה רשימה של כל המידע על אותן בנות,
וכשיש לך ביד מידע על בחורה- הכי קל לפתוח איתה קומבינה, כי אתה יודע בדיוק על מה
לדבר.
תוך שבוע כולן היו בפייסבוקים שלנו (גם אם לא הוספתי אותן, ליאור טרח
להיכנס לפייסבוק שלי ולהוסיף אותן, כדי שיהיה עוד חבר משותף אחד וזה יגדיל עוד קצת
את הסיכוי שהן תאשרנה אותו... סוטה לא קטן, אני יודע, אבל יש לו שכל).
******************
לדעתי צריך להמציא אפליקציה כזאת, כמו פוקדע, שתוכל לכוון את הפלאפון
על בחורה שמוצאת חן בעיניך ברחוב, ועל מסך הפלאפון, דרך האפליקציה, תקבל את כל
המידע שאתה צריך לקבל על אותה בחורה. זה יהיה כל כך שימושי מצד אחד, אבל מצד שני,
עלול לגזול לי את הפרנסה כסקאווטר פרטי בעתיד (אם לא ילך לי עם הקופירייטינג).
_________________________________________________________________________
עם חברים כאלה...
_________________________________________________________________________
אנשים שצריך להשתין עליהם:
-אנשים שאומרים לך למסור ד"ש, ואין לך מושג למי אתה אמור למסור
את הד"ש הזה.
***************
מתן: "מה הקטע של הקוטג' למריחה? מה ההבדל בינו לבין קוטג'
רגיל?"
אני: "זה טריק של פרסומאים, עובדים על הלקוחות"
מתן: "קוטג' למריחת הלקוחות."
***************
המשך שבוע נעים, קוזקים! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
