רות עבור, מישהו שומע?

סבא,

אומרים שלכל איש יש שם.

ופה, בפולין, על אדמת אשוויץ

בין כל השמות,

הקראתי גם את שמות משפחתך וחברך הטוב.

עכשיו, כאילו הכרתי אותך מעט.

בפעם הראשונה.

גם אם רק דרך שם,

הענקתי לאהוביך רגע של כבוד.

רגע של זיכרון.

נכנסתי לביתן באשוויץ אחד.

ביתן זה שנלקח מבירקנאו הכיל חפצים.

ניסיתי להרכיב רק דמות אחת. אדם.

בחרתי לו משקפים, מערמת המשקפים הענקית.

נתתי לו תלית לבנה מעוטרת בכחול וזהב,

בחדרים הבאים, בחרתי לו מזוודה ישנה ונעלי עור שחורות.

שמתי במזודתו מברשת שער עגולה וסיר קטן.

האדם שלי הגיע עם ביתו הקטנה.

לה, בחרתי בובה יפה ונעלים קטנות לבנות.

האיש שלי הושלם. כמעט,

לא היה לו שם.

אבל באשוויץ, אין שמות.

אין זהות.

יש רק מספר.