כנראה שכדי להגיע לנקודת השיא צריך קודם להגיע לנקודת השפל.
אני לא רוצה נקודות שפל בחיים שלי, אבל אם זה מה שעוזר לי לקום על שתי הרגליים...
אני והוא מסתדרים הרבה יותר טוב.
אני יודעת שאמרתי שאני לא רוצה לדבר איתו, אבל אני גם לא רוצה לאבד אותו.
לא במובן של אהבה. את הקטע הזה כבר עברתי. והפהם אני בטוחה.
אלא יותר בקטע של ידידות. הוא חשוב לי, כי הוא אחד האנשים הקרובים לי, למרות שאני לא פתוחה איתו כמו עם חברות שלי.
גם עם אמא שלי הגעתי לנקודת שפל.
עד כדי כך, שאמרתי לה שאני כמעט ולא אוהבת אותה.
אתמול, בגלל סרט הכל השתנה.
הבנתי כמה אני גורמת לה לסבל, ושאני החיים שלה.
ובכל זאת, אמא יש רק אחת, וחיים רק פעם אחת.
יש לי חברה שהיא חברה מאוד טובה שלי.
אבל בזמן האחרון אנחנו בקושי מדברות.
ליתר דיוק, אני מתקשרת אליה שיש לי בעיות כי איתה אני מרגישה הכי בנוח לדבר.
אני רואה אותה יומיום, אבל זה כאילו אנחנו בקושי מכירות.
אני לא רוצה להגיע לנקודת שפל גם איתה, כדי שמשם החברות שלנו תצא חזקה יותר.
בעניין הזה אני חושבת שאני יכולה להסתדר בלי להגיע לנקודת שפל...
הייתכן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
