מאז הפעם האחרונה..

גיא בבית, בשיקום של איזו חצי שנה או שנה, הוא אזרח עכשיו, קיבל פרופיל 24 אבל כנראה שהוא לא יחזור בכל מקרה לצבא. הוא כל היום יושב בבית ולא עושה כלום עם עצמו.חח, מתגאה בזה שהוא אזרח, צעעיייררר!!!

אוראל, שהיה חייל שלי ואחר כך מ"כ שלי עכשיו סמל מחלקה, כפרה עליו. מגיע לו. אחד האנשים המקסימים שיש ולא, אני לא אומרת את זה על כל אחד.

הבנות, שהתגייסו טיפה אחרי השתחררו, וכמובן שגם אני, כן כן, אני אזרחית עכשיו לכל דבר, אני ממש אבודה! ברמות. אני שבועיים כבר בבית בערך, החל מה4 ל12 וממש אבל ממש משעמם לי ואני לא מוצאת עבודה. ת'אמת שאני לא כל כך הולכת לחפש. דיי התעצלתי בימים האחרונים. סתם כי נפל עלי השחרור ואני עדיין בחיפושים אחר עצמי. עוד מעט אני אמצא אני מקווה. חח. אם לא אני אשתגע. כבר התחלתי לצאת מדעתי פה..

הייתי חולה שבוע שלם עכשיו, חולה מאוד, עם 39 חום 4 ימים שסירב לרדת, מלא תרופות שאני לא רגילה לקחת (לא בולעת כדורים) ופוי. פשוט פוי. היה לי ממש קר גם כשהשמש רתחה בחוץ, קיחסה. רעדתי בלי סוף. קיצ, אל תנסו את זה בבית..... (:

תוך כדי שאני כותבת ידיד שלי שולח לי מלא הודעות באיי סי קיו (מיקי) הידיד הכי טוב שלי, הוא טוען שאני משוגעת, עכשיו הוא שאל אם אני רוצה לראות הודעות שלנו מלפני שנתיים, התכתבויות.. הוא ישלח ואני אעתיק לפה. קבל...

לוקח לו קצת זמן, בנתיים אני אמשיך..

עכשיו, כשהמחלה עברה לי מעט, אני צריכה ללכת לחפש עבודה. לצערי חחח.... היום אני הולכת לסבתא שלי לאכול, אמא של אבא, ומחר לסבתא השנייה. זה קבוע בימי שני ושלישי. אמא שלי יצרה את המפגש וזו אחלה מסורת. מגיע לסבים וסבתות קצת צומת לב..

שלשום היינו אצל סבתא בערב כי איזה דוד מדרגה רחוקה הגיע מקנדה לביקור. מה שכן הוא הביא לי מתנה. מסוק, מסוק על שלט. אני מטיסה טיסנים (לא הטסתי שנתיים כי הצבא תקע לי את זה) ומסוקים אני רוצה להתחיל. עכשיו כשיש מסוק, דבר שאדם ממוצא לא יכול להרשות לעצמו לקנות, אני אטיס גם את זה. הוא צריך לשלוח לי רדיו בשלוש שבועות הקרובים. ואז אני אטיס, בנתיים אנחנו בונים את המסוק. אני ואבא שלי....

בחנוכה, נר ראשון הדלקנו אצל אבו'לה, שהייתה חולה אז ידענו שלא תבוא למפגש משפחתי. עשינו לה ולאבו'לו הפתעה, הם ממש שמחו והיה כיף, אנחנו ורקלה עם הילדים. דוד שלי, בעלה של רקלה, נמצא בקזאחסטן עכשיו, הוא נסע לפרוייקט שבנתיים מוגדר לשנה וחצי אבל אולי זה ימשך יותר..הוא בא לארץ כל חודשיים לשבועיים. זה התכנון. פעם הבאה שהוא בא זה יהיה לבר מצווה של רועי, הבן שלו.

יום למחרת כולם היו אצל סבתא רותי אבל אני ורועי לא. למה?! יצאנו לטיול עם אתגר, היה ממש כיף. שלושה ימים קפואים קפואים בנגב! ביום הראשון הלכנו איזה 4 קילומטר, בשני הלכנו 12 ובשלישי גם איזה 4.... לא היה קשה מידי חוץ מהשינה באוהלים שהייתה ממש קפואה, עכשיו אני לא מדריכה בתנועה, רועי חניך שם. יצאתי אני ומיקי, שהיה ברגילה, סתם בשביל הכיף האישי שלנו, עזרנו שם כמובן בנוסף, בעיקר מיקי עזר, הוא היה אחראי על המנהלות, חתיכת עבודה רצינית ואריה, הרכז, סומך עליו במאה אחוז...

כשחזרנו לדעתי התחילה לי המחלה. אוף. כרגע מה שנשאר לי ממנה זה צוואר תפוס ועוד קצת דלקת בגרון, אבל זה בסדר, זה כלום לאומת מה שהיה לי בימים האחרונים.

את הנר הראשון והאחרון יצא לי להדליק בחג הזה, את האחרון הדלקתי עם ההורים. אחי לא היה, הוא נסע לאילת, לעבוד, קצת שגעו אותו שם אבל הוא בסדר, עבד קשה וגנב קצת מגבות בסוף כמו כל ישראלי ממוצא.

השכן שלנו בונה קומה שנייה ומשפץ את הבית מבפנים, ויש לנו דו משפחתי אז זה קודח לי כל יום מחדש בבוקר בראש! אני לא מצליחה לישון כמו שצריך.

יש לי כמה חברים שהם החברים הכי טובים שלי מכיתה ז'. אנחנו רביעייה, שיש לנו עוד מלא חברים מסביב אבל, אנחנו זה אנחנו, מטיילים יחד וממש על אותו ראש. אלון, מאיה, מיקי ואני.. אני צריכה להיזהר כי זה אינטרנט אבל אני אספר בכללי.

אנחנו חברים טובים מאוד, פעם אלון היה עם מאיה, עכשיו הם יחד און אנד אוף אבל אלון לא אוהבת את מאיה, והיא יודעת את זה. הייתה לו תקופה שהוא רצה אותי, הוא אמר לי את זה ודווקא רציתי לנסות להיות איתו, מאיה הסכימה, אפילו עודדה ועזרה, אבל, לא יודעת, לא הלך, לא הצלחתי להבין מה אני רוצה, לדעתי אני פשוט מפחדת מקשר יותר מידי רציני. אין לי חבר רציני, ולא היה לי גם, היו לי סתם קטעים קטנים שהסתיימו מאוד מהר.

טוב, אחרי שהדפסתי פה כמה קטעים מסכמים מהתקופה האחרונה של החיים שלי אני שוקלת להדפיס את הבלוג הזה ולמחוק אותו מהרשת.. לוידעת, נראה..

אה ו.... מיקי הלך להוריד את הכלב, כשהוא יחזור, אם הוא ישלח לי את הקטעים אני אביא אותם לפה...

בבבייייייייייייייייייי............