לכל דבר יש משמעות

תקופה ממש לא קלה עברה עליי בזמן האחרון. למרות זאת אני חוזר לכתוב כאן כשאני נרגעתי ולא בסערת רגשות כמו שאני רגיל בדרך כלל.

טוב אז ניגש לחלק העסיסי של העניין.

לפני כחודש בערך פגשתי מישהו מיוחד. זה לא היה אהבה ממבט ראשון כמו בסרטים והוא לא היה "נסיך החלומות שלי". אבל הוא היה בן אדם עם שילוב של מראה ותכונות שיצרו משהו מיוחד. מישהו ששונה ממני בהרבה דברים, אך דומה במידה מסוימת. היה לי ממש כיף איתו, ביליתי איתו שבועיים אינטנסיביים שנפגשנו בהם כמעט כל יום.

ואז הגיע ריב מטופש, באמת על שטויות. אני לא אכנס אפילו על מה היה הריב ומי צודק או אשם. אבל בסופו של דבר זה יצאה מהפרופורציות ונתתי לכעס להשתלט עליי, כמו שלא נתתי אף פעם עד עכשיו. אומרים שמקור לכעס הוא פחד, אז יכול להיות שבמקרה שלי הפחד היה שזה נגמר כל כך מהר. אני לא יודע את הצד שלו, כי קיבלתי מסרים סותרים קצת. יכול להיות שמלכתחילה לא התאמנו אחד לשני או שאני לא התאמצתי מספקים כדי להראות לו את ה"אני האמיתי" שלי.

בכל אופן זה נגמר, ורק אחרי שזה נגמר התחלתי לעריך את מה שהיה לנו. אומנם זאת הייתה תקופה קצרה אבל פיתחתי רגשות מסוימים כלפיו. אני מניח שזה לא היה הדדי באותה מידה, כי אחרת הוא לא היה מוותר על זה כל כך מהר ואולי לא נכנס לריב הזה מלכתחילה. אבל אין מה לעשות לא בוכים על חלב שנשפך.

רק שבמקרה הזה זה היה קצת יותר מחלב, אז כן המחשבות על מה שהיה ומשהיה יכול להיות אם הייתי עושה משהו אחר צדו אותי לא מעט. עד כמה שניסיתי לשלוט על זה ולהמשיך בשגרת חיים שלי זה עדיין לא נתן לי מנוחה.

לא הרגשתי משהו כזה כבר המון זמן, אז זה היה ניסיון מעורר, אפילו שהייתי צריך לשלם אליו בכאב. להגיד לכם שאחרי כאב הזה אני לא ייתן לזה לקרות שוב? אני לא  רוצה, כי אני חושש שאז אני שוב יחזור למצב שאני לא מרגיש כלום כלפי אנשים שיש להם פוטנציאל להיות בני זוג שלי. אז זה עניין לא פשוט למצוא איזון בין חוסר רגש מוחלט לרגישות שיכולה להביא לפגיע.

בכל אופן למדתי כמה דברים מהניסיון הזה, זה הוציא אותי משיווי משק שהייתי בו עד עכשיו. מצד אחד שיווי משקל נחמד כי אין משהו שיטריד אותך מבחינה רגשית, אבל מצד שני זה כמו מוות לא מקדם אותך לשום מקום.

אחת התובנות שלי הייתה שעד כמה חיים מורכבים מהזדמנויות, ואם אפילו הזדמנות אחת בחיים שלנו הייתה שונה הכול היה יכול להיות שונה לחלוטין.