בעקבות השיטוטים שלי ברשת, נתקלתי בפרוייקט הזה בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=645&msgid=99595763
והתחיל לי חשק. חוסר חשק לכתוב את כל זה שם, אבל עדיין סוג של חשק, ולכן הכל עומד להכתב כאן.
אני לא במצברוח לסיפורים ארוכים מדי כרגע, אז זה יהיה סיפור בקיצור..(וכמו שאני מכירה את עצמי זה לא באמת יהיה קצר בסוף).
אז, האהבה הראשונה שלי.
תמיד כששואלים אותי על האהבה הראשונה אני לא יודעת על איזו מהן לספר, אז אני פשוט אתחיל מהראשונה באמת.
האהבה הראשונה באמת שלי, הייתה בכיתה א'. כן כן, אפילו אז לא היה לי רגע של שקט מצרות עם זכרים.
זאת אפילו הייתה אהבה ממבט ראשון.
ביום הראשון של כיתה א', אני ילדה קטנה שצמודה לאמא ולחברה הכי טובה שעלתה איתי ביחד מהגן. אחרי כל הטקס שהיה מול כל הבצפר, נכנסנו לכיתה. אני נכנסתי בין האחרונים, ודאגתי להעביר מבט טוב טוב על כולם כדי לדעת בדיוק עם מי אני מתמודדת שם. התחלתי ממי שישב הכי קרוב לדלת, ושם הוא היה.
הוא אולי הבנאדם הראשון שאני מפרסמת את השם המלא שלו פה, בגלל שזה לא באמת משנה. זה כמו יונתן שפירא P=. אז כן, שי רצבי.
הוא היה נורא חמוד שם עם השיער השחור חלק שלו (כבר אז הייתה לי חולשה לשיער חלק) והפרצוף החמוד נורא שלו, שזה פשוט קרה. בגיל 6 סך הכל, התאהבתי בו.
ואז הפכנו להיות חבורה של ילדים כזאת, אני הוא ועוד כמה. כל הבנות בכיתה היו מאוהבות בחבר שלו, ורק אני לא מצאתי בו שום דבר מעניין במיוחד. מתישהו החלטתי לספר את הסוד שלי למישהי מהכיתה אחרי מיליון אזהרות שלא תספר לאף אחד, שכמובן לא עזרו כי למחרת כל הכיתה ידעה מזה, כולל הוא.
אז.. אממ טוב. זה לא באמת שינה שומדבר. ככה זה המשיך עד כיתה ד', רק שקצת התרחקנו, ואז עברתי בצפר.
דיי שכחתי ממנו, והגיעו עוד אנשים, אבל הוא תמיד נשאר האהבה הבאמת ראשונה.
בכיתה ט' בערך נתקלתי בו במקרה בנתניה וחטפתי שוק. הייתי באותו זמן עם חבר שלי (שעליו יפורט אחר כך) ככה שלא יכולתי לעשות הרבה, וגם לא ידעתי איך לבוא ולהגיד שלום.. "היי, זוכר אותי? היינו ביחד בכיתה א' והייתי מאוהבת בך?" במקרה שנינו הלכנו לסרט. אותו סרט. זה היה נורא מוזר. הוא השתנה נורא (מן הסתם) אבל עדיין נשאר חתיך.. לא ראיתי אותו מאז, אבל מסתבר שכמעט כל מי שאני מכירה הוא קרוב משפחה שלו. כולל אחת החברות הקרובות שהיו לי. לא משנה כמה ד"שים ניסיתי לשלוח דרכם שומדבר לא באמת עבר, או לא חזר וזה נשאר ככה. אני עדיין מקווה לפגוש אותו מתישהו ובאמת לדבר איתו כמה זמן, סתם להעלות זכרונות מכיתה א'. אולי הוא יהיה המפקד שלי בצבא, זה יכול להיות נורא מצחיק D:
מה עוד אפשר להגיד, יש לו פינה קטנה בלב :]
האהבה הראשונה השניה שלי הייתה אלעד.
קצת אירוני שהוא היה גם החבר הראשון וגם האחרון (לפני ליאור).
זה גם היה בכיתה ח'-ט' ככה. יצאנו ביומולדת של תם ופגשנו 3 בנים במקרה. הוא היה אחד מהם. הם ניסו להתחיל איתנו בחוסר כשרון ושאלו מה השעה. ואנחנו, אמרנו 11 וחצי.
לא יודעת איך התחלנו לדבר אחרי זה, אבל התחברנו. אני ואלעד המשכנו לדבר והפכנו להיות ידידים טובים. אחרי כמה זמן (וגם כמה סיבוכים) היינו ביחד. זה היה נורא תמים. תמים בטירוף. בקושי התנשקנו עם לשון. אבל היה כייף.. למרות שהוא גר בצפון ואני במרכז, היה היה בינינו סוג של חיבור, שהמשיך גם אחר כך.
היינו ביחד בערך חצי שנה, ואז נפרדתי ממנו ואני לא זוכרת אפילו על מה.
הפסקנו לדבר לתקופה ואחרי זה חזרנו לדבר והוא הפך להיות ה-ידיד הכי טוב שלי. עד שהחלטתי שאני רוצה אותו. ועל מה שקרה בעקבות זה אני יכולה לחפור על פוסט שלם באורך של מגילת העצמאות, אבל אני אקצר (הפתעתי את עצמי) ואגיד שחזרנו בסוף, אחרי שכמעט החטפתי לו מכות על החוצפניות שלו.
הוא לא היה הנשיקה הראשונה שלי, ואחרי שהתנשקנו כל כך שמחתי על כך שהוא לא היה. אני אפילו הייתי הנשיקה הראשונה שלו. (תזכורת לעצמי לא להיות נשיקה ראשונה של עוד מישהו, זה מגעיל.)
זה החזיק 3 חודשים. הוא גר רחוק, ולמרות שהיה לנו נחמד נורא רוב הזמן, לקרת הסוף הוא הפך להיות אידיוט ברמות נוראיות. נפרדנו בסוף. נפרדנו.. הוא זרק אותי. ועוד בצורה הכי מגעילה שיכולה להיות. יש לי על זה פוסט כלשהו איפשהו. מיותר לציין שממש נפגעתי מזה. נפגעתי המון. מאז לא דיברנו, וברור שכבר לא יהיה בינינו אותו סוג של קשר,אולי גם לא בתור ידידים. אני גיליתי שהוא יותר מדי אידיוט בשבילי, והוא... טוב, אידיוט.
מדי פעם אני נתקלת בו בתל אביב. בפעם האחרונה אפילו אמרנו שלום, והוא אמר שהיה טוב לראות אותי. אחרי זה הוא התחיל לשלוח הודעה במסנג'ר לפעמים שהובילה לשיחות שטחיות של סתם "מה חדש איתך".
אני לא מתגעגעת לזה. אבל אולי אני כן קצת מתגעגעת לסוג הקשר שהיה לנו. אני קצת מתגעגעת למה שהיה פעם, בכיתה ט', ויא'. אהבתי אותו. אפילו אהבתי אותו הרבה. נתתי לעצמי לאהוב כמעט עד הסוף, ונפגעתי מזה בסוף. ככה שאפשר לומר שזה עשה לי סוג של צלקת. אני בנאדם שזוכר טוב את מי שפוגע בו, ואיתו זאת בעיה. תמיד היה לי את החשש הזה שאם נהייה ביחד זה מה שיקרה, וזה קרה.
קצת עצוב לי עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל זה רק עצב נוסטלגי, והוא שייך לעבר.
אז בנימה אחרת עכשיו, השאלון השבועי. סתם כי הוא נחמד:
הפעם האחרונה שצחקתי
צחקתי? צחקתי באמת? היום, מול מועדון לילה בטלויזיה. ואחרי זה הצחוק האחרון היה גיחוך קטן שעלה כשקראתי משהו אבל לא יודעת אם להחשיב את זה.
הפעם האחרונה שנפגעתי
וואו... אממ... אני חושבת שזה לא קרה מאז אלעד (AKA האקס האחרון)
הפעם האחרונה שבכיתי
אולי לפני שבועיים
הבנאדם האחרון שהתקשר אלי
שניץ
הדבר האחרון שחיכיתי לו הכי הרבה
סופשבוע, לראות את ליאור כדי לדעת מה לעזאזל הולך איתנו עכשיו.
הפעם האחרונה שהתאכזבתי
פסטיבל מוזיקה בחוף צמח. ציפיתי למשהו גדול, טוב האמת שענק, עם מלא אנשים איכותיים (גם איכותיים מעטים היו מתקבלים) וקיבלתי רחבה של מטר על מטר, בלי גישה לים, עם המון המון המון ילדים בני 13 בגובה של גמד שכל אחד מהם בטוח שהוא יהודה לוי בתוספת ערס.
הפעם האחרונה שפגעתי
אולי לפני חודש. תם נפגעה ממני בגלל איזו שטות.
הפעם האחרונה שכעסתי
ליאור, לפני שבועיים, התעצבנות כמעט ראויה לשמה.
השיר האחרון ששמעתי
Alicia Keys & Adam Levine- Wild Horses
הפעם האחרונה שהופתעתי
אצל ליאור, ואני לא אפרט בגלל מה.. =]
הדבר האחרון שאכלתי
מלפפון, וקפה.
אז אחרי הבגרות במתמטיקה (שהלכה כל כך חרא עד כדי כך שלא מדברים עליה בכלל), נשארו רק עוד 2 בגרויות. ושתיהן במקצועות הומניים (ספרות ואזרחות), שבהם תמיד הייתי טובה. 2 בגרויות ונגמר בצפר... לזה ייקח עוד זמן להקלט אצלי. אפילו אחרי שזה יגמר זה לא יקלט.
בנתיים הכל דיי נחמד. אני מדברת עם בנדוד דיי הרבה בזמן האחרון, יש גם סוג של עבודה,עוד מעט רשיון, מיוז אולי באים לארץ (!!!), יש תוכניות לטיול לפני צבא (איה נאפה!), ואפילו חבר לסופי שבוע! [פאק, יש לי חבר בן 20.] =]
מחר סופשבוע ככה שכנראה שאני רואה את הסופ"שניק שלי. [האמת שמחרתיים דווקא, אבל ששש]
עכשיו אני גם מתחילה להתאמן על ה-4 ידיים שלי ושל ליאור. קונצרט סופשנה ביולי. ווואווו כמה זמן לא הופעתי והייתי בשיעור! מאז הרסיטל [שזה אפריל] O_O.
זה הולך להיות כייף. אולי אפילו ליאור יבוא לסבול שעה של מוזיקה קלאסית בביצועי. אני אוהבת להתעלל בו.. D:
Untill further notice- דווקא דיי נחמד לי. ואפילו אפשר להגיד שהכל בסדר. על פני השטח.
עד הפעם הבאה... =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
