לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ריק & רול

מסע בדמיון, כי שם הכי טוב...

כינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2021    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

4/2021

בירות בלגיות


לפני כל מפגש עם איזה חבר או מכר מהעבר עוברת לי המחשבה של "למה אנחנו בעצם לא נפגשים יותר" ואחרי אותו מפגש (אם לא במהלכו) מתחדדת לי ההבנה מדוע. לאו דווקא בקטע רע - אלא בקטע של יכולת מסוימת להכיל את אותו בנאדם שכנראה לא מסוגלת לעלות מעל אותו אינטרוול רחוק ואקראי, או איזה סדר עדיפויות מסוים שבלי משים גורם לכך שאנחנו לא נפגשים הרבה, ואולי אותו סדר עדיפויות שנוצר כאילו במקרה הוא זה שמייצג הכי נאמנה את מי ומה שאני.
המפגש עם אותם מכרים רחוקים מאמת אותך עם המציאות. אותו חבר רחוק הוא בנאדם בשר ודם עם רצונות, תחושות והעדפות שהן לאו דווקא מה שאתה זוכר, מדמיין או רוצה לזכור ממנו. כל עוד המפגש לא מתרחש הבנאדם הזה מתקיים אצלך בראש. ככה גם עם בחורות. בסוף 2007 הכרתי את הפיקסי הידועה לשמצה ושנתיים לאחר מכן את גויה. עשרות פוסטים נכתבו לי פה בבלוג על שתיהן, ואלוהים יודע כמה זמן מחשבה וחלומות היו לי עליהן. אבל על מה בדיוק? על הכלום זמן שביליתי עם שתיהן בסיטואציות מסוימות? הדיסוננס הגדול ביותר שגרם לי לתסכול היה שלא הכרתי אותן באמת. ככה הייתי במחשבות על איך הפסדתי את נשות החלומות של חיי (בייחוד פיקסי. את גויה מסיבות של התבגרות מנטלית ואלמנט טכני של זה שהיא גרה בפאקן מדינה רחוקה עיכלתי יותר בקלות) אבל אותן נשים היו קיימות אך ורק בראש שלי. היה להן קיום פיזי ויש נשים כאלה - אבל בין מי ומה שהן באמת לבין מי ומה שהן היו אצלי בראש, יש תהום פעורה.
יש לי את חבר הילדות שנעלם מהנוף. לא רק שלי, אלא של עוד אחרים. אני יכול לשער למה, אבל כנראה שאני לא בהכרח צודק במאה אחוז. החיים לא תמיד עובדים לפי הלוגיקות שלי. אנשים לא תמיד עושים דברים רציונליים, וגם האמת של הרציונל לאו דווקא נמצאת אצלי. וגם אם כן, זה לא אומר שאני משתמש בה ביישום של מעשיי.
הייתי מת לשלוח לו הודעה שניפגש אבל אני מפחד. לא יודע אם מפחד זו המלה, אבל מרגיש לי מיותר, חסר טעם, במקרה הטוב עלילה של סדרה דלוחה בנטפליקס. הוא מאחורי ואני מאחוריו. אם זה היה מספיק חשוב לשנינו כנראה שהיינו מתישהו נפגשים באלוהים יודע כמה זמן שלא נפגשנו. אולי 2008 הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו וזה גם היה באיזה אירוע משותף. אחד על אחד או משהו יזום של שנינו כנראה היה לפני יותר מ15 שנה. 
נורא מדגדג לי באצבעות לשלוח לו הודעה אבל אני פוחד שאצטער על זה בעקבות תיבות הפנדורה שייפתחו אצלי. אולי עדיף לשחרר את זה ולא לנענע את הספינה יותר מדי. הסקרנות הרגה את החתול כמו שאומרים. 

נכתב על ידי , 8/4/2021 01:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אידו של מארס


לפני כמה שבועות נפגשתי עם חבר משם. הוא פנה אלי מיוזמתו לטובת עזרה מקצועית לחבר שלו, קשקשנו קצת וכבר עשיתי אסקלציה לישיבה על בירה איתו. למעט פגישה אחת מקרית איתו לאחרונה לא החלפנו מלה מאז שחזרתי ארצה, ותכלס גם לקראת אמצע השהות שלי שם חל איזה צינון מסוים ביחסים איתו שהוביל לכך כבר לא נפגשנו אחד על אחד לפני יותר משבע שנים.
מעבר לצורך העז שלי באינטראקציה חברתית (ואלכוהול) למה בעצם רציתי להיפגש איתו? חברים כנראה שכבר לא נהיה, או נחזור להיות ליתר דיוק. ולהגיד את האמת, באותו ערב המיטה שלי קסמה עבורי הרבה יותר מאשר כמה כוסות בירה ועשן סיגריות שנדבק בבגדים.
הסיבה הראשונה היא שהשהות שם זה עדיין דבר פתוח עבורי שלא באמת נגמר, או לפחות לא נגמר בתזמון ובצורה שרציתי שזה ייגמר. אלף אלפי הבדלות למשל ממסגרת מאד משמעותית בחיי שהסתיימה לאחרונה מיוזמתי, ולאחריה באמת דפדפתי הלאה. רציתי לדעת, לשמוע ולגמוע כמה שיותר פרטים שרלבנטים לשם - על העיר, האנשים, מי עשה מה ומה עשה מי, איפה כל אחד היום וכו'. פרטי מידע שבעבור לא מעט אנשים ככל הנראה היו מעניינים לי את הביצה, אבל בשביל החור השחור הזה בחיי זה זהב.
הסיבה השניה אגו - היה לי חשוב להראות לו בתור הנציג של "שם" איך הסתדרתי בחיים ועשיתי קפיצת מדרגה מאותו פאודרפינגר של אז (מינוס אינפלציית הזיונים כמובן), שסוף סוף תהיה לי את תווית ה"מוצלח", שזה אישיו שאני סוחב איתי כבר שנים טובות. מה שמצחיק היה שהוא אמר לי שהסיבה שאני מצליח לדעתו זה שאני מנטרל את האגו ועושה מה שצריך לעשות. זה אולי נכון במידת מה, אבל לך תגיד לו שאותו אגו שלי זה בכלל מה שהפגיש ביננו באותו ערב?
אותו פאודרפינגר שרציתי להיות לפני כמה שנים די דומה לדמות שמוזכרת כאן שכעת נראית לי די עלובה במובנים מסוימים. אני מאמין שכנראה גם אילו לא היה מתרחש אותו רצף אסונות קולוסאלי שקרה לי שם וגרם לי לחזור ארצה עם הזנב בין הרגליים, ככל הנראה הייתי מגיע למקום די זהה להיכן שאני נמצא בו היום בשלב זה או אחר. עם כמה שאני יכול להיות מבסוט ממצבי והכיוון בו אני הולך, הפצע הזה של לעזוב שם לא בזמן ולא בצורה שרציתי, כנראה לא יגליד.
יש לי את הנטייה הזו להיצמד לדברים לפעמים, עד שאני ממצה אותם עד תום. גם אם אני לא שם פיזית, הם אצלי בראש ולא משתחררים.
דיברתי לאחרונה עם אחת מהמאהבות מלפני מספר שנים בתקופת הדירה הראשונה שלי בתל אביב, אי שם ב2015-2016. שימו בצד את העניין של לבגוד באשתך ולזיין מישהי אחרת. להגיד ששמרתי על נאמנות מלאה מאז שנהיינו יחד יהיה שקר, אז זה לא העניין במלואו. מה שמפריע לי זה פוטנציאל השאיבה לאותו סחל'ה של העבר שממנו התנתקתי. תנו לי מאהבת חדשה ואקפוץ על המציאה בארבע ידיים.
שלחתי השבוע הודעה למוסלמית - שלא ענתה. למה עשיתי את זה בעצם? אלוהים יודע. אפילו לא הייתי חרמן בנסיון נואש להוציא ממנה תמונת ציצי. אולי סתם כדי לפרוק לה כל מיני דברים שרצו לי בראש במאתיים קמ"ש? באמת כבר לא זוכר. 
היה לי קטע בזמנו עם פסח בעיר, בפרט באזור שבו אני גר - סתם כי היו לי חוויות טובות שכבר לא רלבנטיות לשום דבר. דייט עם מישהי שכבר היום נשואה עם ילד בבר שכבר נסגר, בילויים עם מכרים שכנראה ולו נתקל אחד בשני ברחוב לא נזהה איש את רעהו, טוסט כשל"פ באיזה חור בקיר בתחנה מרכזית שלא ראוי למאכל אדם וכו'. די שחרר את זה כבר. 
נכתב על ידי , 3/4/2021 23:41  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





16,957
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpowderfinger אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על powderfinger ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2021 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)