פירקו לנו את הכתה.
ט'6 כבר לא תהיה.
עכשיו, אמנם זה י'6, אבל איזה עירבוב :| התפרקנו לגמרי.
אני מתגעגעת.
כן, כולם עוד איתי בשכבה -הרוב- אבל עדיין, לא אותו דבר.
אז ניסיתי ליישר הדורים ולקבוע עם כולן ולסדר את הכל עם כולן.
היה לי נורא חשוב,
לדאוג שלא נתרחק.
והצלחתי (:
נפגשתי עם כמה מהן, ועם כמה עוד כמה זמן, ואני אדאג שהקשר לא יאבד.
הן חברות מדהימות וחשובות לי.
עכשיו, לא פחות חשוב, הוא.
אז כמו שאמרתי, כל חופש סוכות לא דיברנו ואז קרה משו.
פתאום חזרנו לשיחות של פעם.
אני כ"כ מעריכה את שנינו על זה שאנחנו מצליחים לשמור על קשר מעולה, למרות כל מה שהיה ולמרות כמות הפגיעות שגרמנו אחד לשני.
אנחנו ממשיכים לרדת אחד על השני, לצחוק אחד עם השני, להציק אחד לשני, לדבר, לספר דברים אחד לשני...הכל (:
אני ממש שמחה.
היה לי חשוב שלא נאבד קשר [כןכן גם איתו D_D].
כל מי ששואל מה איתנו עכשיו, מקבל את התשובה "אנחנו ידידים" ואומר "לא! אל תהיו! אתם כאלה חמודים ביחד!"
אני יודעת. אז?
רק אני אשמה בזה? רק אני אחראית שזה ישתנה?
בקשר אחד, יש שני צדדים.
אנחנו עדיין מפלרטטים עם אנשים אחרים, אבל במקביל זורקים רמזים אחד לשני.
רר זה כ"כ מוזר \=
מה עובר עליו? מה עובר עלי?
מה עובר עלינו?!
למה עד ששכחנו אחד את השני, וחשבנו שהכל נגמר, זה היה צריך לחזור?
בעצם, זה בכלל חזר?
אאאאאאאאאווווווווווווווווחחחחחחחחחח =\=
3>
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
