ריח של בוקר ומשחת שיניים באוויר, רוח קלה מנשבת מדלת המרפסת הפתוחה אשר מולה אני יושבת.
שמעתי ממישהו שהיום יהיה חם מן הרגיל, אך בינתיים זה לא מורגש, אני נהנית משעת הבוקר, מן האוויר הטהור המיוחד שלה, כבר כמעט שכחתי איך זה.
עוד פרץ רוח מלטף, אני עוצמת עיניים לרגע ומיד רואה מול עיניי תמונה אחרת...
הנה אני מתעוררת במיטה זוגית גדולה, נמתחת בזהירות ומציצה לעבר החבר שלי (או שמא היה זה בעלי), הוא עדיין ישן. אני מחייכת חיוך מלא אושר שהמילים קטנות עליו, מודה לאלוהים שוב ושוב על אותם הרגעים בהם הוא כל פעם מחדש גורם לי להרגיש הכי מאושרת בעולם כולו. אני כל כך אוהבת אותו... אני מלטפת באהבה אינסופית את הבטן שלי, הוא עוד לא יודע, זו ההפתעה שלי. אני קמה מן המיטה, נזהרת שלא להעיר אותו והולכת למקלחת. הדירה שלנו שוקטת, היא מושלמת לטעמי, הקירות צבועים בלבן, אין גודש ברהיטים או חפצים אחרים, הפשטות שולטת. קרני אור שמש רבות נכנסות דרך החלונות הענקיים ומאירות כל פינה בה. מעולם לא רציתי לחיות כל כך כמו באותם הרגעים של בוקר. סופסוף חלומי התגשם, העולם היה מושלם כעת, לא ביקשתי הרבה.
פקחתי את עיניי, "בחזרה למציאות, נסי", לחישה שקטה.
קמתי מהר, מנסה להתנער מהרגשת הריקנות הפתאומית שנחתה עליי, ללא הצלחה.
"שיט, כבר מאוחר!", הדרך הכי טובה להדחיק היא להעסיק את הראש בעניינים אחרים.
אני מרגישה מבוגרת לגילי, בת 25 אולי, זה מעט חולני.
זה לא כל כך משנה כרגע, זה לא אכפת לאנשים שמחכים לי, אני הולכת ליומולדת של נופר, בת 16 כמוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
